1הא דקתני במתני' ואינה נוהגת אלא בראוין להעיד דייקינן עלה בגמרא לאפוקי מאי כלומר אי לאפוקי קרוב ופסול הא קתני לה בהדיא שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקים ולא בקרובים בכשרים ולא בפסולים ומהדרינן רב פפא אמר לאפוקי מלך שאינו ראוי להעיד לא מחמת שהוא קרוב ולא מחמת שהוא פסול אלא מדכתיב שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ולאו אורח ארעא לזלזולי במלכא לאסהודי בבי דינא.2רב אחא בר יעקב אמר לאפוקי משחק בקוביא וכו'.3הא דקתני במתני' בפני בית דין ושלא בפני בית דין דייקינן עלה בגמ' במאי קא מיפלגי אמרוה רבנן קמי דרב פפא בדון מינה קא מיפלגי ר"מ סבר דון מינה ומינה פי' דשבועת העדות לא מיפרש בה המושבע מפי עצמו אלא המושבע מפי אחרים הוא דמיפרש דכתיב ושמעה קול אלה ועד שיהא בפני בית דין מדכתיב ואם לא יגיד ונשא עונו ולא אמרתי אלא במקום שאם מגיד זה מתחייב זה ממון ושבועת הפקדון לא מיפרש בה מושבע מפי אחרים דהא לא כתיב בה ושמעה קול אלה אלא ומעלה מעל בה' כתיב דהוא מושבע מפי עצמו לא שנא בבית דין ולא שנא שלא בבית דין וכיון דכתיב ביה בשבועת העדות נפש כי תחטא וכתיב בה נמי בשבועת הפקדון נפש כי תחטא ילפינן ליה לשבועת העדות דמושבע מפי עצמו חייב משבוע' הפקדון וילפינן לה לשבועת הפקדון דמושבע מפי אחרים חייב משבועת העדות וקא מיפלגי השתא ר"מ ורבנן בדון מינה ומינה ובדון מינה ואוקי באתרא קא מיפלגי ר"מ סבר כיון דמושבע מפי עצמו בשבועת העדות מפקדון ילפינן לה ואמרינן מה שבועת הפקדון בין בבית דין בין שלא בבית דין אף מושבע מפי עצמו דשבועת העדות נמי בין בבית דין בין שלא בבית דין יהא חייב ורבנן סברי דון מינה ואוקי באתרא כיון דקם לן חיוב מושבע מפי עצמו שבועת העדות משבועת הפקדון מוקמינן לה באתר' ולא מחייבינן לה אלא בבית דין כדינה דשבועת העדו' במושבע מפי אחרים וכו' פשוט הוא.4מתני' וחייבין על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון העדות ואינן חייבין על שגגת העדות פי' דכיון דשגג שיש לו אצלו עדות הוה ליה אנוס ופטור ועלה אמרינן לימא תנינא לדרב כהנא ורב אסי דאי משתבע חד אמר הכי אמר רב וחד אמר הכי אמר רב ואמר רב כחד מינייהו וקאמר ליה אידך ואנא בשיקרא אשתבעי ואמר ליה רב את לבך אנסך דאלמא מאן דשגג במידי ואשתבע עליה דאנוס הוא ופטור מקרבן שבועת ביטוי וכו' כלו' וכיון דתנינא לה מאי קמ"ל רב התם במעשה דרב כהנא ורב אסי ומהדרינן אצטריך סלקא דעת' אמינא הכא לענין שבועת העדות הוא דלא כתיב ונעלם הוא דבעינן דלא מיחייב בשוגג אלא עד דהויא קרוב למזיד ואיזה זה מי שהזיד בעדות ושגג בשבועה כדקתני במתני' ועל שגגתה עם זדון העדות אבל לענין שבועת ביטוי דכתיב ונעלם אימא שגגה כל שהו ואפילו ששגג בעיקר ההוא מידי דאישתבע עליה ליחייב קא משמע לן דרב כהנא ורב אסי:5נקיטינן השתא דלענין שבועה בין שבועת העדות בין שבועת ביטוי היכא דאישתלי ההוא מידי דאישתבע עליה דאנוס הוא ופטור מקרבן שבועה אעפ"י שלא מצינו בכל התורה כולה דכל איסורין שבתורה ל"ש שגג במעשה ול"ש שגג בחיוב שוגג הוא וחייב דהא לענין שבת היכא דשגג שהיא שבת אי נמי אם יש שבת בעולם ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה שוגג הוא וחייב והיינו טעמא דשניא שבוע' משאר איסורין משו' דשבועה על דבור פיו הוא מתחייב וכיון שעלה בלבו שאותו דבר כן הוא כמו שנשבע עליו הוה ליה אנוס ופטור שלא הוציא מפיו אלא הנמצא בלבו ושאר איסורין על מעשה שעשה הוא מתחייב וכיון שעל מעשה שעשה בידים הוא מתחייב לא איכפת לן בלבו כדי שיהא אנוס:6ואם תאמר אם כן שבועת ביטוי לשעבר דמתחייב היכי משכחת לה הרי אנוס הוא הא אוקימנא באומר יודע אני ששבועה זו אסורה אבל איני יודע אם חייבין עליה קרבן אם לאו כדגרסינן בפרק שבועות בתרא דף כ"ו ע"ב בעא מיניה רבא מרב נחמן איזהו שגגת שבועת ביטוי לשעבר וכו'.
